אֲוִיר

אם אמר לכם את כמות הפעמים שציירתי דמות בציורי העלים שלי אתם פשוט לא תאמינו. בכל פעם שאני מכניסה דמות, אדם או חיה, אפילו חרק - אני מהר מאוד מוחקת, מרגישה שהדמות לוקחת מהפוקוס של הטבע אותו אני מציירת וזה הורס לי את הרצון להשאיר אותה.
מספר הפעמים שרציתי וניסיתי הוא גדול כי אני באמת רוצה ומרגישה שיש צורך במשהו נוסף שירתק אותי וגם את הצופה ביצירה.
הפעם אני חושבת שהצלחתי ואני מאוד מרוצה מהתוצאה, מרגישה שהמאמץ והנסיונות השתלמו והפעם קלעתי ויש לי דרך לצעוד בה.
בין עלי הרקפת מבצבץ חלק קטן של פנים אף ושפתיים שכאילו מנסות לקחת אויר לנשימה, כמו האויר שאני נושמת עמוק אל תוך הטבע בכל פעם מחדש, זה אויר שממלא אותי ומוריד את הפחדים שהוא יעלם, אויר שהטבע סביבי, אויר של הקלה, אויר של שמחה.
בצילום חלק מהציור שעדיין בעבודה. גודל הבד 1.00 על 1.20 | שמן על בד.