בין המופשט לריאליסטי
תמיד לקראת החופש הגדול אני נכנסת למין דכדוך קיץ.. הילדים אוטוטו יושבים לי על הראש והיכולת שלי ליצור מתמעטת עד כמעט נעצרת. קשה לי מאוד עם העובדה בכל שנה מחדש. הצורך לבטל את עצמי כמעט לחלוטין. הבחירה היא לגמרי שלי, אני מרגישה שבחופש אני צריכה להיות איתם ושיהיה להם כיף, שייהנו מהחיים וממה שיש לחופש להציע. אם אני אהיה בסטודיו רוב היום זה לא יקרה ומשיקולי בעד או נגד הילדים שלי תמיד ינצחו. כמובן שזה לא גורם לסיפוק גדול מצידי (מודעת לעובדה שזה נשמע כמו תסביך גדול).
אז במעט שעוד נשאר לי עד שיצאו לחופשה אני מוצאת את עצמי מאוד, מאוד נהנית מהיכולת להביא את המופשט והריאליסטי למפגש מרגש וצבעוני במיוחד.
העבודה על היצירות הללו מאוד מרגשת אותי כי בניגוד לציורים שציירתי עד כה, מדובר במגע עם הבד עוד לפני שאני באמת יודעת איך הכל יראה בסוף. אני יודעת שיהיה מפגש בין מה שאנחנו קוראים לו מציאות - בעצם הריאליסטי לבין הרוח והיכולת שלי להביא משם רגש ותנועה אחרת.
מאחלת לי שבשבועיים שנותרו עד החופש של הילדים אספיק לספק את עצמי :) בעבודות רבות מהסוג הזה. ידיי מגרדות תוך כדי שאני מקלידה את המילים הללו.
כרגע הולכת להכין להם ארוחת צהריים ומשערת ששוב אהיה פה מחר לצייר ומקווה שאספיק את כל מה שעובר לי בראש, כל ההשראה, כל הרצונות והחלומות ושאהיה מסופקת מחר, שיהיו עבודות טובות, שאחייך כשאראה אותן.
