גינה

אני אוהבת את הגינה שלי, אוהבת מאוד, אין שאלה בכלל זה המקום שבו אני מרגישה הכי מובנת, הכי שלווה, הכי שלמה, הכי חולמת, הכי ערנית, הכי לא משועממת. 
אני יכולה סתם לשבת שעות לטייל בה בלי לעשות כלום פשוט להתפעם מיופייה הגדל. קיבלתי גינה כמעט ריקה לשמחתי היו בה רק כמה שיחים ו2 עצים גדולים ואת השאר השאירו לי ככה, חושבת שהיקום ידע שאני רוצה להקים אותה לבד בעצמי מאפס, אני כל כך מאושרת ומודה למקום הזה בחיים שלי.
בתוך כל התיסכול, כל הפחדים שלי, כל החששות שלי, כל האי הבנה, כל הקנאה (כן זה מכוער אבל לעיתים קרובות אני מוצאת את עצמי שם צריך להודות גם בזה), כל האכזבות, כל החלומות הגדולים שלי, כל החרטות על דברים שכבר לא ייקרו.
והנה את גינה שלי מביאה מזור בכל יום לכל פצע וכאב, משמחת אותי ושרה לי שירי אהבה בתדר שרק אני שומעת. תודה רבה גינה, תודה אדמה, אני אוהבת אותך.